מורן עמדה בחדר המנהלת,
הגב שלה זקוף, הקול יציב.
היא דיברה בשם הבן שלה, שהרגיש פגוע מהתנהלות בבית הספר.
היא ידעה מה לשאול, איך להסתכל בעיניים, מתי להרים גבה.
אפילו כשהיו סביבה אמהות אחרות, מורות או יועצות – היא לא רעדה.
באותם רגעים – היא הייתה לביאה.
עוצמתית. ברורה. נוכחת.
היה בה כוח שלא תמיד ידעה שיש לה.
אבל יום למחרת, בעבודה, קרה שוב מה שקרה לא פעם:
הקרדיט על פרויקט שעבדה עליו עבר בשקט למישהו אחר.
בפגישה חשובה – דיברו מעליה.
ובמקום לומר משהו – היא חייכה חיוך מנומס, גיחכה קלות, ושתקה.
בפנים משהו הצטמק.
כי היא ידעה שהיא יודעת.
אבל הקול הפנימי שלה – התכווץ.
בערב, היא לא הצליחה להפסיק לחשוב על זה.
איך זה, שכשהיא נלחמת על הילדים שלה – היא בלתי ניתנת לעצירה,
וכשהיא צריכה לעמוד על עצמה – היא פתאום הילדה הזו, מהעבר,
שלא רוצה להפריע, שלא בטוחה שמגיע לה.
והיא התחילה להבין –
שיש בתוכה לביאה ויש בתוכה ילדה.
והן לא אויבות.
הן פשוט צריכות להיפגש.
כי אותה עוצמה שנמצאת בה כשהיא מגינה על הילדים שלה –
נמצאת שם גם בשבילה.
היא פשוט צריכה ללמוד להפנות אותה פנימה,
לא מתוך מלחמה – אלא מתוך הכרה.
לפעמים קל לנו להילחם עבור מישהו אחר –
אבל כדי להילחם עבור עצמנו, אנחנו צריכות לפגוש קודם את הילדה שבפנים.
זו שלא הייתה בטוחה שמישהו יגן עליה.
שמרי על עצמך
שרון חן - מטפלת cbt. טיפול רגשי ביבנה בקרב מתבגרים ומבוגרים.