תלישת שיער בלתי נשלטת, או קטיף עור חזרתי שמשאיר פצעים וסימנים - אלה התנהגויות שהרבה אנשים חווים בחשאי, מתוך בושה עמוקה ותחושה שהם "היחידים" שעושים את זה. בפועל, אלה הפרעות מוכרות ושכיחות יחסית, שנקראות טריכוטילומניה (תלישת שיער כפייתית) ודרמטילומניה (קטיף עור כפייתי), והן שייכות למשפחה הנקראת "הפרעות התנהגות חזרתיות מוקדות גוף" (Body-Focused Repetitive Behaviors). החשוב לדעת: יש להן טיפול יעיל, וההתמודדות איתן אינה עניין של "כוח רצון".
מה זה טריכוטילומניה ודרמטילומניה
טריכוטילומניה היא תלישה חזרתית של שיער - מהקרקפת, מהגבות, מהריאות או מאזורים אחרים בגוף - שגורמת לנשירה נראית לעין ולעיתים לקרחות ממוקמות. דרמטילומניה היא קטיף, שפשוף או "עבודה" חזרתית על העור, לרוב באזור הפנים, הידיים או הזרועות, שעלולה לגרום לפצעים, צלקות וזיהומים. שתי ההפרעות שייכות לספקטרום הכפייתי-חזרתי, ולעיתים מופיעות יחד או לצד הרגלים נוספים כמו נשיכת ציפורניים.
למה זה קורה
אין גורם אחד ל-BFRB. אצל חלק מהאנשים ההתנהגות מופיעה בזמני שיעמום או ישיבה פסיבית (לפני טלוויזיה, בלימודים), ואצל אחרים היא מתעוררת בזמני מתח, חרדה או עומס רגשי - כדרך לא-מכוונת "לפרוק" או להסיח את הדעת. יש גם מרכיב של תחושה פיזית: תחושת גירוד, מתח או "לא בסדר" מסוימת בשיער או בעור, שהתלישה או הקטיפה מספקות לה הקלה רגעית. יש גם רכיב גנטי-משפחתי שמעלה סיכון.
איך זה שונה מ"הרגל רגיל"
ההבדל המרכזי הוא התחושה של חוסר שליטה: אנשים רבים עם BFRB מדווחים שהם "מתעוררים" לתוך הפעולה רק אחרי שהיא כבר קרתה - מגלים שהם תולשים או קוטפים בלי שהחליטו לעשות זאת במודע. גם כשמבינים את הנזק (קרחת גלויה, פצע שלא מחלים), הדחף להמשיך חזק מאוד, ומנסים "להפסיק" לרוב לא מצליח לבדו בלי כלים ספציפיים.
ההשפעה הרגשית: בושה, הסתרה ופגיעה בדימוי עצמי
הרכיב הרגשי הכבד ביותר הוא הבושה. רבים משקיעים אנרגיה רבה בהסתרה - כובעים, פאות, תסרוקות מיוחדות, שרוולים ארוכים, איפור שמסתיר פצעים - ומימנעים ממצבים חברתיים כמו בריכה, ספר, או קרבה גופנית, מחשש שמישהו יבחין. זה יכול להוביל לבדידות, לדימוי עצמי פגוע, ולעיתים גם לדיכאון או חרדה נלווים. חשוב לדעת: ככל ששומרים את זה בסוד זמן רב יותר, כך גדל הנטל הרגשי - ושיתוף, לפחות עם איש מקצוע, הוא לרוב צעד משמעותי לקראת הקלה.
כמה נפוצה התופעה
מחקרים מצביעים על כך ש-BFRB נפוצים הרבה יותר ממה שנהוג לחשוב, ופוגעים באחוזים לא מבוטלים מהאוכלוסייה הכללית בשלב מסוים בחיים, לרוב מתחילים בגיל ההתבגרות. ההפרעות שכיחות יותר בקרב נשים מבחינת פנייה לטיפול, אך ייתכן שהדבר נובע גם מהבדלים בנטייה לדווח ולחפש עזרה ולא רק משיעור ההיארעות עצמו. חשוב לדעת: זה לא "משהו שרק לי קורה" - ואנשים רבים מתמודדים עם זה בשקט, בלי לדעת שיש לזה שם ושיש לו טיפול.
דרכי טיפול יעילות
- Habit Reversal Training (HRT) - שיטה מבוססת-מחקר שמלמדת לזהות את "הרגעים המסוכנים" ולהחליף את הפעולה בתגובה אחרת, פחות מזיקה
- טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) - לעבודה על הדפוסים המחשבתיים והרגשיים שמזינים את ההתנהגות
- ACT (קבלה ומחויבות) - לפיתוח יחס שונה לדחף עצמו, בלי להיגרר אחריו אוטומטית
- כלים חושיים חלופיים - כמו כדורי לחץ, תכשיטי "פידג'ט", או פעילות ידנית אחרת שמספקת תחושה דומה בלי נזק
- במקרים מסוימים, התייעצות עם פסיכיאטר לגבי טיפול תרופתי משלים
טעויות נפוצות שכדאי להימנע מהן
תגובות כמו "פשוט תפסיק/י", הערות חזרתיות על הנזק הנראה לעין, או ניסיון "לתפוס ביד" את האדם ברגע התלישה או הקטיפה - בדרך כלל לא עוזרות, ולעיתים אף מחמירות את הבושה ואת התדירות. מכיוון שההתנהגות קשורה פעמים רבות לרגולציה רגשית ולא לבחירה מודעת, ביקורת חוזרת רק מגדילה את הלחץ הנפשי שמזין את הדחף מלכתחילה. גישה מיטיבה יותר כוללת עידוד עדין לפנות לעזרה מקצועית, ללא שיפוטיות.
מה עושים אם אתם או מישהו קרוב מתמודדים עם זה
הצעד הראשון הוא פשוט להבין שזו הפרעה מוכרת וטיפולית, לא "פגם באישיות" או חוסר כוח רצון. אם אתם הורים לילד או מתבגר/ת שתולש/ת שיער או קוטף/ת עור, חשוב להימנע מביקורת או מתגובה שמגדילה את הבושה, ולפנות לאיש מקצוע שמכיר ספציפית BFRB - לא כל מטפל מתמחה בכך, ולכן שווה לבדוק התמחות מראש.
אפשר למצוא מטפל/ת עם ניסיון בטיפול בהפרעות התנהגות חזרתיות מתוך המאגר של Shoptherapy כאן.
המידע במאמר זה הוא מידע כללי בלבד ואינו מהווה תחליף לאבחון או לטיפול מקצועי. אם אתם או מישהו קרוב חווים מצוקה נפשית, מומלץ לפנות לאיש מקצוע מוסמך.