כשבן או בת הזוג מתמודדים עם דיכאון או חרדה, גם השותף/ה לחיים נכנס/ת, בעל כורחו, למעגל ההתמודדות. לא פשוט לראות מישהו שאוהבים סובל, לא תמיד יודעים מה לעשות או להגיד, ולעיתים מרגישים גם תשישות, תסכול או בלבול. הדברים הבאים נועדו לעזור להבין איך אפשר לתמוך בלי "לשרוף" את עצמכם בתהליך.
להבין מה קורה - לא "עצלנות" ולא "חוסר רצון"
דיכאון וחרדה הם לא בחירה, לא חוסר כוח רצון, ולא עניין של "פשוט להתרכז בחיובי". דיכאון יכול להתבטא בעייפות קיצונית, קושי לקבל החלטות, אובדן עניין בדברים שהיו משמעותיים, ולעיתים גם רגזנות. חרדה יכולה להתבטא בדאגה בלתי נשלטת, מחשבות טורדניות, הימנעות ממצבים, ותסמינים גופיים כמו דפיקות לב או קשיי נשימה. ההבנה הזו היא הבסיס לכל תמיכה אמיתי.
מה כן עוזר
- להקשיב בלי לפתור - לא כל שיחה דורשת פתרון מהיר. לעיתים הדבר המועיל ביותר הוא נוכחות ואוזן קשבת.
- לשאול "איך אני יכול/ה לעזור?" - במקום להניח מה בן/בת הזוג צריכים.
- לעודד טיפול מקצועי בעדינות - אפשר להציע ללוות לפגישה הראשונה, או לעזור בחיפוש מטפל/ת, בלי להכתיב או ללחוץ.
- לחגוג התקדמות קטנה - גם יום שבו בן/בת הזוג הצליחו לקום ולצאת מהבית הוא הצלחה.
- לשמור על שגרה זוגית - גם פעילויות קטנות ומשותפות עוזרות לשמור על תחושת קרבה.
מה כדאי להימנע ממנו
- "תתגבר/י, זה בראש שלך" - משפטים כאלה, גם בכוונה טובה, יכולים להעמיק תחושת בדידות ואשמה.
- לקחת את הדברים באופן אישי - ריחוק או רגזנות הם לעיתים סימפטום של המחלה, לא ביקורת עליכם.
- לנסות "לתקן" את בן/בת הזוג - אתם לא המטפל/ת שלהם, ואי אפשר "לרפא" מישהו באהבה בלבד.
לשמור גם על בריאות הנפש שלכם
תמיכה ארוכת טווח יכולה להוביל לשחיקה נפשית אצל השותף/ה התומך/ת. חשוב לשמור על מערכת תמיכה משלכם - חברים, משפחה, ואם צריך, גם טיפול נפשי אישי או טיפול זוגי. אתם לא צריכים "להחזיק את הכל" לבד.
מתי מצב דורש התערבות מיידית
אם בן/בת הזוג מדבר/ת על רצון לפגוע בעצמו/ה, מביע/ה חוסר תקווה עמוק, או אם יש חשש אמיתי לשלומו/ה - אל תישארו עם זה לבד. אפשר לפנות לער"ן בטלפון 1201 (זמין 24/7, גם בצ'אט), או לפנות לחדר מיון או למוקד חירום 100. במצבים כאלה, פנייה לעזרה מקצועית היא הדבר הנכון והאחראי ביותר.
אם אתם או בן/בת הזוג שלכם מחפשים טיפול נפשי מתאים, אפשר למצוא מטפל/ת מתוך המאגר של Shoptherapy כאן.
המידע במאמר זה הוא כללי בלבד ואינו מהווה תחליף לאבחון, טיפול או ייעוץ מקצועי. במקרה של מצוקה נפשית יש לפנות לאיש מקצוע מוסמך.